יצירות מדע בדיוני מקלות עלינו להשעות את האי-אמון בכך שהן מצייתות להיגיון פנימי עקבי עם אופי מדעי. אולם בנושא אחד כותבי הז'אנר נכשלים שוב ושוב בציות לסט החוקים של עצמם – היחס לתודעה האנושית, או אם תרצו: הנשמה. בהרצאה נראה שיצירות מדע בדיוני רבות מתייחסות לתודעה באופן שמזכיר יותר מיתולוגיות מאשר ספרות מדעית ספקולטיבית. האם הנטייה הזו חושפת כמיהה קמאית לנסים, שמבצבצת מבעד לתדמיתו השכלתנית של הז'אנר?